איך כותבים כיתוב לפוסט שמוכר, בלי להישמע כמו מודעה
העיצוב עוצר את הגלילה. הכיתוב הוא מה שקורה אחר כך. ורוב הכיתובים של עסקים קטנים נופלים לאחד משני צדדים: או שהם מוכרים בקול רם עד שאף אחד לא מאמין, או שהם כל כך עדינים שאף אחד לא מבין מה מבקשים ממנו.
השורה הראשונה
אינסטגרם מציג בערך 125 תווים לפני ״עוד״. זה כל מה שרוב האנשים יקראו. השורה הראשונה צריכה לעשות דבר אחד: לגרום למי שעצר לרצות את השורה השנייה.
מה עובד:
- תוצאה, לא תהליך. ״הגוון הזה מחזיק שלושה שבועות״ במקום ״עשינו צבע חדש״.
- מספר. ״18 שקל, עד שנגמר״ במקום ״במחיר מיוחד״.
- שאלה שהתשובה עליה היא כן. ״עוד לא הזמנתם עוגה לראש השנה?״
מה לא עובד: אימוג׳י בתחילת השורה, ״שלום לכולם״, ושם העסק. את שם העסק כולם כבר רואים למעלה.
המבנה
- שורה ראשונה: התוצאה, המספר או השאלה.
- שתיים-שלוש שורות: מה זה, למי זה, ומה מיוחד בו. משפטים קצרים. שורה ריקה בין רעיונות.
- הפרט הפרקטי: מחיר, מועד, כתובת, או ״עד יום חמישי״.
- הפעולה: מה לעשות עכשיו. אחת. לא ״לחצו על הקישור, שלחו הודעה, או תגיבו״.
בסך הכל 60 עד 120 מילים. יותר מזה, ורק מי שכבר החליט לקנות ממשיך לקרוא.
המחיר
אם יש מחיר, כותבים אותו. פוסט בלי מחיר מייצר עשר הודעות ״כמה זה?״ ותשע מהן לא חוזרות אחרי התשובה. מחיר בפוסט מסנן מראש: מי שכותב, כבר יודע ומתכוון.
המקום: בשורה נפרדת, אחרי התיאור ולפני הפעולה. לא בשורה הראשונה, אלא אם המחיר הוא הסיפור.
הפעולה
״לתיאום, בהודעה״ עובד יותר טוב מ״לתיאום תור לחצו על הקישור בביו״. אנשים בפיד רוצים לשלוח הודעה, לא לצאת מהאפליקציה. אם יש קישור בביו, אומרים שיש. אם אפשר להגיב או לשלוח הודעה, זה עדיף.
האשטאגים
בעברית, שלושה עד חמישה. לא שלושים. האשטאגים לא מביאים היום כמעט תנועה מחיפוש, ושורה ארוכה שלהם גורמת לפוסט להיראות כמו ספאם. מה כן: שניים-שלושה שמתארים את התחום (#מספרהבחיפה, #לקגל), ואחד של העסק אם יש. בשורה האחרונה, אחרי שורה ריקה.
מה פוסטי עושה עם זה
כל עיצוב שפוסטי שולח מגיע עם כיתוב מוצע במבנה הזה, בקצב הכתיבה שהוא למד מהפוסטים שכבר פרסמתם. משנים מה שרוצים, ומעלים. שני עיצובים ראשונים במתנה.